כתיבת ביוגרפיות בצל השואה - סיפורי חיים מן השאול ואת היית שורדת...ילדה?
באחד הראיונות המקצועיים שקיימתי לאחרונה במסגרת כתיבת ביוגרפיה של איש יקר, ניצול שואה, התנהלה בינינו שיחה פילוסופית משהו. לפתע הוא שאל אותי: "ומה אתך ילדה, את חושבת שהיית שורדת?" מלבד העובדה שנעים עדין לשמוע שאני ילדה, גם אם זה מפי גבר בן 85, הייתי מופתעת ולא ידעתי מה לענות. האם אני מסוגלת להיות יהירה ולומר שהייתי שורדת? ואולי לא?
יצאתי מביתו מהורהרת ושקועה בשאלה הנכבדה והמפתיעה שנפלה עליי, עד כי התקשתי לרגע למצוא אפילו את דרכי הביתה. האם מישהו מסוגל לענות על שאלה קשה כל כך וכמובן היפותטית, אני מקווה...
לא יכולתי שלא להיזכר בכל אותם סיפורי חיים שכבר הספקתי לשמוע בתור כותבת ביוגרפיות ולתהות, האם באמת הייתה השתלשלות הדברים בימי השואה הנוראים, תלויה בכושר ההישרדות / נחישות / תעוזה / עמידות, של הקורבנות? או שמא היה מדובר במזל.
בעצם הרבה מזל, או אולי גורם אחר, יחשוב בליבו מי שמאמין...
הנה כמה מתוך סיפורי חיים שליקטתי מתוך ספרי ביוגרפיה שכתבתי על ניצולי שואה.
*ש.ק נלקח עם בנו בן ה-16 למחנה השמדה. בעודם עומדים בחשיכה במסדר ספירה הביט ש.ק מסביבו והבחין ביער עבות מרחק 200 מטרים מהמחנה. הוא קיבל החלטה מבלי לדעת מה תהייה משמעותה. הוא תפס בזרוע של בנו ומשך אותו אחריו. השניים רצו במהירות לתוך היער. כשהגיעו בשלום הביט ש.ק על הבחור שלצידו וגילה לחרדתו, שמשך אחריו בחור צעיר שאינו מכיר כלל. הבן שלו נספה. הבחור הצעיר ניצל וזכה בחייו.
מזל?
*מ.ש הצטרף לקבוצת צעירים נועזים שברחו מהגטו. אחרי מספר קילומטרים עצרו למנוחה קצרה ובחסות החשיכה המשיכו בדרכם. מ.ש לא התעורר משנתו ולא הצטרף לחבריו. זמן קצר אחר כך נתקלו הצעירים בקבוצת חיילים גרמנים ונורו למוות. מ.ש המשיך בדרכו מאוחר יותר וניצל.
נס?
*נ.ל בת ה-15 נלקחה לאושוויץ. בעומדה במסדר ספירה הבחינה במורתה האהובה מימי בית הספר בהונגריה. היא זזה ממקומה ונצמדה אליה. לפתע נזרקה לחלל האוויר הפקודה: כל הנשים שטרם מלאו להן 16 שנים עוברות למסדר אחר. נ.ל לא רצתה לעזוב את מורתה ולא זזה ממקומה. מורתה רמזה לה בעיניה שמוטב לה ללכת כיון שידעה כי הצעירות נלקחות לעבודה מחוץ למחנה. נ.ל לא קיבלה את הצעת המורה ונשארה במקומה. מאוחר יותר ידעה מאחת הבנות שניצלה, כי כל קבוצת הבנות נשלחה למרפאת הניסויים של דר מנגלה. נ.ל נשארה בחיים.
גורל?
*ש.ר הייתה בגטו לודז'.היא ידעה שחייה תלויים בקבלת אישור עבודה. כל מי שעבד והיה יעיל לגרמנים זכה בעוד ימי חסד– ימי חיים. יום אחד זכתה לקבל ממנהל הגטו אישור לעבודה בדואר. בעודה צועדת ברחובות הגטו לכיוון הדואר עטו עליה צעירים יהודים הנלחמים על חייהם וגזלו מידיה את אישור העבודה. היא חשה כאילו כל עולמה חרב עליה והיא חזרה בוכיה לביתה. עוד באותו היום נפוצה בגטו השמועה על כך שכל עובדי הדואר נעצרו ונשלחו לאושוויץ.
מקרה?
*פ.ז מסלוניקי ברח עם אחיו לעיר אחרת בתקווה להסתתר מאחורי זהות בדויה. למחייתם עבדו בקיוסק קטן במרכז העיר. באחד הבקרים חש פ.ז ברע והחליט להישאר בבית, בעוד אחיו יצא לקיוסק בגפו. באותו יום נכנסו שוטרים לקיוסק בעקבות הלשנה, עצרו את אחיו ומאוחר יותר הוציאו אותו להורג. פ.ז נותר בחיים.
מעשה ניסים?
*א.ד נלקחה לאושוויץ. באחד המסדרים קיבלו הנשים הוראה לקפוץ מעל תעלת מים ולצאת דרך השער. א.ד לא ידעה לאן מתכוונים לקחת אותן והחליטה להתחמק מהקבוצה ולהצטרף לקבוצה אחרת. בעודה רצה בתוך הבוץ הכבד, נתקע אחד הקבקבים שלרגליה בבוץ. א.ד. עצרה ובעוד היא מנסה לחלצו, ניגשה אליה אחת הגרמניות שהבחינה בה ואמרה לה בלחש : טיפשה אחת, את לא מבינה שזה הדבר הטוב ביותר שקרה לך ?חזרי לקבוצה. א.ד חזרה והספיקה לקפוץ מעל התעלה ולהצטרף לחברותיה, כשמיד אחריה השער נסגר. הקבוצה נשלחה לעבוד באחד המפעלים הגרמניים וכולן ניצלו.
סימן מהשמים?
ונראה לי כי סיום הולם לדברי יכול להיות ציטוט מתוך שירה של המשוררת הפולניה - ויסלבה שימבורסקה, שבין שיריה הרבים ישנם שירים מרגשים על שואת יהדות פולין וזה אחד מהם:
ניצלת, כי היית ראשון.
ניצלת, כי היית אחרון,
כי לבד, כי אנשים,
כי לשמאל, כי לימין,
כי ירד גשם, כי נפל צל,
כי שרר מזג אוויר שימשי.
מזל שהיה שם יער,
מזל שלא היו עצים.
מזל שמסילה, וו, קורה, בלם,
מסגרת, סיבוב, מילימטר, שניה,
מזל שתער צף על המים.
בגלל, מאחר ש, ובכל זאת, אף על פי
מה היה אילו יד, רגל,
כפסע, כחוט השערה
מצירוף המקרים.
כתבה עירית ורד
ארת– כתיבת ביוגרפיות
יום הזיכרון לשואה ולגבורה תש"ע - 2010
|
